זה טיפה ארוך אבל מרגיש שעלה פה משהו מעניין נשבעת שפינקתי הפעם וכתבתי את זה נגיש ולא (מדי) איזוטרי.
פעם פעם באירופה העתיקה (והלבנה), הרבה אנשים חשבו שכדור הארץ נמצא במרכז היקום. זה מה שנקרא מודל גיאו-סנטרי (האדמה במרכז). זה היה ממש הגיוני כי מהפרספקטיבה שלנו בכדור הארץ זה באמת נראה ככה. מאחר שאריסטו ותלמי שהיו מגדולי החכמים של העידן העתיק (והיו גאונים של ממש אבל לא היה להם טלסקופ), תמכו במערכת הקוסמולוגית הזאת, הצטרפו אליהם גם חכמים אחרים.
כמה מאות שנים אחר כך, זה הסתדר לאנשי הכנסייה בול עם התפיסה שלהם. אפילו שהיו גם המודלים של פיתגורס ותלמידיו, אבל חובבי האל האחד העדיפו להתעלם מהאופציה הזאת ולשמור את ידידנו החכם רק לחידודים מתמטיים.
במילים פשוטות, לתומכי המונותיאיזם היה ממש נוח לחשוב שאנחנו הכי חשובים, שאלוהים כלכך אוהב אותנו ורק אותנו ששם אותנו במרכז היוניברס. לטעון אחרת היה מסוכן מאוד.
המהפכה התודעתית החלה באופן רשמי איפשהו במאה ה16 עם התיאוריה ההליו-סנטרית (שמש במרכז) של איש הרנסאנס קופרניקוס ואז בא קפלר הגאון וחידד, וג׳יורדנו ברונו הכומר האיטלקי, אהוב ליבי, שהועלה על המוקד בכיכר העיר בשל חזיונותיו ה״שטניים״- כשחזה בעיניי רוחו באינספור גלקסיות ובמרכז כל אחת שמש. וגלילאו גליליי שסיים חייו במעצר בית כי העיז להציץ עם הטלסקופ שלו ולראות במו עיניו שאנחנו ממש אבל ממש לא מרכז היקום, אפילו לא מרכז הגלקסיה.
אחר כך זה היה מדרון חלקלק עבור המודל הגיאו-סנטרי עד שכל העולם המודרני הבין סופית שהשמש נמצאת במרכז המערכת שלנו, אבל לא במרכז היוניברס כמו השמש שלנו שמשות רבות מאירות את השמיים ומסובבות מערכות שמיימיות רבות מספור.
בתקופת הרניסאנס כבר הבינו שקסם, אלכימיה, אסטרונומיה וקוסמולוגיה שזורים הם יחד, אבל לכנסיה הקתולית זה פחות הסתדר עם התפיסה הגיאו-סנטרית כל שהם הפכו את כל זה למוקצה.
מיותר לציין לתרבויות אנימיסטיות רבות זה היה ברור מלכתחילה אז הם לא היו צריכים לעבור את כל השגעת הזאת פשוט ראו את היופי של הבריאה וקדושה בכל פינה. אבל זה לפוסט אחר אולי..
בקיצור, תמיד השתוממתי לנוכח ביטויים שהשתרשו כמו השמש זורחת או שוקעת… זה לא הגיוני ברמה אסטרונומית הלא השמש לא זזה לשום מקום אז איך היא יכולה לזרוח?
סיבובו של כדור הארץ הוא שגורם לאור ולחושך לפשוט על פניו. ואנחנו מתוך הרגל, ממשיכים לקרוא לזה זריחה ושקיעה.
בהבנה קוסמולוגית רחבה יותר אפשר לראות את כדור הארץ כתודעה הקולקטיבית שלנו. והשמש כתודעה גבוהה או כוח נשמתי או אלוהות או מה שתרצו. וזו רק שמש אחת מתוך אינספור שמשות. הלא אנחנו חלק ממערכת גלקטית שלמה שהיא חלק ממערך קוסמי של תבונה בלתי נתפשת ובלתי נגמרת. לכו תספרו את זה לכומר במאה ה16 ונראה אם תישארו בחיים.
כנראה שזה עדיין מאיים עלינו שיש תודעה גדולה יותר שאנחנו מסתובבים סביבה, ועוד יותר מאיים- שהיא זמינה לנו!!! שאנחנו לא פאסיביים מולה. שאנחנו חלק מרשת תודעתית נרחבת, שהתודעה שלנו יכולה להאפיל או להאיר. שאנחנו יכולים להתחבר למקור תבונה גדול יותר אפילו ממה שנדמה שזמין לנו.
הרי אם נאמין בזה איך נוכל להמשיך להגיד משפטים מנחמים מסוג ״כזו אני וזהו זה״, ״אני בגילי כבר לא אוכל להשתנות״, ״כסף לא צומח על עצים״, ״החיים הם לא פיקניק״, ״בשביל כבוד צריך לעבוד״ ואם נאמין בזה איך נוכל להמשיך ולהיות כלי משחק של מלחמה ובצע, פועלי המטריקס?
איך נוכל להמשיך להחזיק באמונות מגבילות, שאנחנו סתם פיפי וקקי ולא שווים כלום, ולשנוא את הגוף שלנו ולריב ולרצוח, ולשכוח שאנחנו תודעה אחת מחוברת על גוף פלנטארי אחד מחובר ורשת אדירה של חוכמה ויופי.
איך נוכל להודות על כך שאנחנו עדים בכל יום לנס הגלוי הזה שנקרא בפינו זריחה ושקיעה.
Σχόλια