מיסתורין ענקית, שאני חוקרת מכל הכיוונים.
אסקליפיוס (Asclepius) דמות מהמיתולוגיה היונית, כנראה חי באלף חמש מאות לפני הספירה, היה ספק אל, ספק בן אלמוות שרומם. היה הדמות המיתית המייצגת את הרפואה, הקסם והנס. במקדשיו היו העולים לרגל מתאספים כדי לנום, ומבקשים אחר רפואת החלום. את החלום המרפא היו מביאים אל הכוהנימות ומתורגמים דרך סמלים ומסרים, לנבואה אשר עיקרה רפואה. עשירים ועניים כאחד היו באים בשערי המקדש וישנים מסביב לאלטר, על דרגשים ועל המדרגות. אש בוערת במזבחות, נחשים לא ארסיים זוחלים על הקרקע, והכוהנימות עוברים בינות לגופי הישנים ושומרים עליהם בעוד נשמת הנמים משוטטת בעולמות הנסתר, תרה אחר ריפוי. אסקליפיוס הפך האל המייצג לנבואה ממש כמו אביו אפולו, רק של אצל הבן, הנבואה מטרתה העיקרית חיבור ואינטגרציה מיטיבה בין נשמה וגוף, והדרך לקבל אותה היא דרך החלום.
הרבה לפני המיתולגיה היוונית, לפחות אלף שנה קודם אם לא יותר, אנחנו מוצאים את אסקליפיוס בדמות המיצרית המיתית אימהוטפ (Imhotep) המחבר בכתביו בין קסם, אמונה ורפואה, לא רק של הנפש אלא של הגוף ממש.
דרך המיתוס של אסקליפיוס אימהוטפ, המיתולגיה מספרת לנו אמת עמוקה על החיבור בין גוף ונפש האדם ועל התודעה הקולקטיבית הלא מודעת.
החלום והריפוי שזורים זה בזה. שכן, גם יונג מלמד שהלא מודע הקולקטיבי שהוא החומר הראשוני ממנו בנויה הנפש, מדבר אלינו בשתי צורות- דמיון וחלום.
הפנטזיה והחלום מחוברים ישירות למציאות. הגשר ביניהם הוא היכולת שלנו לזהות את האיכות המרפאת שבהם. ולהאמין. אני מאמינה גדולה במקדשי חלימה, במיוחד בכאלו המזמינים את הרשת לשזור ולטוות יחד. להתחבר בעזרת המודעות לחלקים לא-מודעים שבמרחב המיסטי. אפשר ביחד, להתחבר לתדר של ריפוי ולחזות בניסים מתחוללים. אני באמת מאמינה.
בתמונה: דימוי גן העדן ובמרכזו מטה אסקליפיוס.
